ספר הראת לדעת - לשון הקודש

אור חדש - מלא רוח דעת ויראת ה'

להשביע הנפשות השוקקות מכל שכבות היהדות בכל העולם כולו

כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין וִישָׁרִי"ם לְמֹצְאֵי דָעַ"ת (משלי ח, ט) – מבין ספרי מוסר והשקפה המאירים את היכלי התורה, נבחר שמו של הספר "מסילת ישרים" להחכם המקובל איש אלקים קדוש רבינו משה חיים לוצאטו זצללה"ה, ללמוד ממנה דעת ותבונה. הלא הוא ספר יסוד העולה במעלות ומדריגות שסלל התנא רבי פינחס בן יאיר, דרך ישרה שיבור לו האדם ויעלה מדריגה אחר מדריגה, בעבודה המוסרית והשקפה הנכונה עד שיבוא של"ם בתורתו ובמדותיו. וזה שמו אשר יקרא לו על שם מאמר החכם (משלי טז, יז) "מְסִילַּת יְשָׁרִים סוּר מֵרָע שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ נוֹצֵר דַּרְכּוֹ". וכשמו כן מהותו ותוכנו, "ללמוד מעשים ולהתקרב לבורא ית' במעלת אהבתו ויראתו בדרך סלולה ישרה מסוקלת מאבני מכשול" (לשון רבינו יונה שם), וכל איש הנלבב הדורך במסילה זו יעלה ויגיע עד רום פסגת המדריגות, שיאמר עליו עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

מאז נודע בעולם טבעו המיוחד של ספר "מסילת ישרים", גובר והולך העיון והעמל בדבריו הטהורים שכל מילה לו בסלע. האור האדיר שנגה מסביב לה יוקדת כאש גחלת על לבות ישראל עם קודש המבקשים בערגה להידבק באלקים חיים ולהתעלות במעלות "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה"; מבקשי ה' אשר נפשם נכספה וכלתה לחיות את שנות חייהם על יסוד "מה חובתי בעולמי", לקחו להם את הוי"ה פרקי המסילת ישרים המלוטשים במחשבות החכמה של רבינו הרמח"ל נבג"מ, לחזות בהם את נועם האור כשהוא מבריק את שלש עשרה המעלות, מתורה לזהירות ולזריזות, מהם לנקיות פרישות טהרה וחסידות, עד מדת הענוה יראת חטא וקדושה, שהם המובילים לידי רוח הקודש ותחיית המתים. ממנה למדו דעת והפיקו מוסר להתאימם בכל צעדי חייהם כקטן כגדול, עדי הגיעם לשיא המדריגות כלשונו הבהיר בהקדמה: "להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו".

•  •  •

כ"ק מרן רבינו שליט"א קבע זמן מסויים מדי שבוע בשבוע, בו נואם "שיעור מסילת ישרים" מיוחד לבחורי חמד, תלמידי הישיבות הקדושות, אשר נפשם הומיה ונכספה להתעלות ונוהרים לשמוע את דבר ה', לקבל לקח מוסר והשקפה יסודות נשגבות והדרכות ישרות בכל תהלוכות החיים, לפתוח שערי נפשם הצמאה ולהדליק את נר ה' נשמת אדם הפועם בקרבם באור אלקותו ית', בדרכו של ה"מסילת ישרים".

בשיעורי מוסר אלו מקבלים השומעים הצעירים נתיבות דעת בעניני תורה וחסידות, שערי עבודת ה' וטהרת המדות, גבולות עולם ואבני יסוד של "חובת היהודי בעולמו", בהירות באמונה הצרופה, קדושת ההנהגה בינו לבין עצמו, עבודת השם בתכלית השלימות כפי דעתו של כל אחד, גדלות בעבודה שבלב זו תפלה, ומקבלים השגות נעלות לרומם את הדעת ולהרחיב את האופקים הרוחניים לחיי אורה וקדושה, המלווה אותם לאורך ימות חייהם, וירעם כתום לבבו ובתבונות כפיו ינחם.

זכינו שרבינו שליט"א נתברך בלשון חכמים מרפא להבהיר ולחדד לבות שומעי לקחו בכלל, ואזני צעירי צאן קדשים בפרט, בחורים נערים עוללות רכות בשנים ההולכים בחושך אשר לא ידעו את האור כי טוב, בכולם מוצא מסילות בלבבם, לפקוח עיניהם ולרומם נפשם ליישר הדעת ולפשט מחשבות לבם ביסודות השקפת החיים והדרכה בנסיונות הזמן וחיי יום יום, שידע את אשר לפניו להביט בהסתכלות הנכון על כל תהלוכותיו, כדי להגיע לתכלית יצירתו בעולמו של הקב"ה, לחזות בנועם ה'.

בתוך שיחות אלו המיוסדים בעיקרם על דברי ה"מסילת ישרים", הורחב הדיבור בדברי דעת ומוסר בשפה ברורה מענין לענין, בלישני דלא משתמע לתרי אנפין, לבנות את נפשותם של צעירי הצאן, לידע ולזכור כי בנים אתם לה' אלקיכם ולקדש עצמך במותר לך, להרבות בעמלה של תורה בצמאון וערגה עם מעלת ימי הנעורים, להיות חד עין נגד כל תחבולות היצר האורב לצוד אותנו ברשתו אשר טמן, לידע שהעולם הזה דומה לפרוזדור וכל עניני העולם המה נסיונות להביאו לתכלית הנרצה בעולם הבא, הערכה לצדיקים ותלמידי בעש"ט הק' זי"ע ולהתדבק באורחותם, ומדי דברו מרחיב הדיבור אף גם לפרטי פרטים של דברים הנראים כפשוטים עד למאוד, כעניני נימוס ודרך ארץ, כבוד הבריות להיות איש בין אנשים, קדושת הדיבור ותיקון המדות בין איש לרעהו – והכל בלשון צח ונקי במטרה קדושה להנחיל מורשה לדור החדש לפרש ולהעביר בשלימות יסודות הדת והדעת, להשקות העדרים מבאר מים חיים, ולהאיר עיניהם בכל נתיבות התורה והמוסר, בחסידות וטהרת המדות.

לָדַעַ"ת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם (שמות לא, יג) – אף גם זאת, שבכל עת וזמן מקשר דבריו בליבון "סוגיית הזמן" שעומדים בה, שבת בשבתו ומועד במועדו, להאיר את קדושת הימים הבאים ושלימות העבודה הנצרכת בהם, בהבטה נכונה והשקפה של בן עליה להתכונן למעלת הזמנים, ובעבודה המיוחדת לכל זמן מזמני קודש, לבנות את צורת שומעי לקחו ולהביאם לתכליתם השלימה מקדושת עבודת החג ומועד הנוכחי, ובתבונה משכיל להטעים דבריו בלשון צח ופשוט משמחי לב ונפש, להבינם לצעירים ונערים אשר טרם ראו אור, שגם המה יטעמו בקצה הדבש מזיו נועם ה'.

•  •  •

נַפְשִׁי חָמְדָה בְּצֵל יָדֶךָ, "לָדַעַת" כָּל רָז סוֹדֶךָ – גולת הכותרת ואבן היסוד בין כל שיחות אלו, היא קוטב המשוה בין כולם, להרחיב את הדעת ולהאירו באור ה', כלשון הכתוב (דברים ד, לה) אַתָּה "הָרְאֵתָ לָדַעַת" כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וכלשון המדרש (במב"ר פ"י, א) דעת זה המכיר את בוראו. ואמרו עוד במדרש (ויק"ר פ"א ו) בנוהג שבעולם אדם יש לו זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות וכו', ודעת אין בו, מה קנייה יש לו, מתלא אמר [כמו שהמשל אומר] דעה קנית מה חסרת, דעה חסרת מה קנית", ע"כ. – כי העיקר מעל כל העבודה היא "בהירות הדעת", שלא יהיו עניני עבודת ה' בצמצום הדעת וקטנות המוחין, כדרכי תחבולות היצר לצמצם ולבלבל את העובד ה' כדי להקטין ולהגביל את כל הרמה הרוחניות של עבודתו, אלא יעבוד את ה' בהשגה אמיתית והכרה מליאה, בבהירות הדעת בגדלות, לידע בכל פרט מפרטי הנהגתו ועבודתו מה חובתו בעולמו, וכעבד ישאף צל כן ישתוקק להאיר לבו בדעת ה', מתוך ישוב הדעת ובהירות, כי ממנו כל תוצאות חיים.

בדרך זה מרגלא בפומיה דרבינו שליט"א מה שלמדונו רבותינו הצדיקים מאורי ישראל זללה"ה, כי בהירות הדעת היא ראש וראשית לכל דרכי עבודת ה', והיא מן היסודות שעליהם הושתת דרך החסידות על ידי מרן אור שבעת הימים מרן הבעש"ט הק' זיע"א, וכפי שהגדירו רבינו המחבר בפתיחת ספרו מסילת ישרים: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו". וכלשון אדונינו הרמב"ם ז"ל (סוף הל' תשובה): "אינו אוהב את הקב"ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעת תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה".

בשפה ברורה חוזר רבינו שליט"א להשריש בקרב לבות הצעירים, להיות משכיל דורש את אלקים, כי הכרת הדעת האמיתית של "דע את אלקי אביך", היא המביאו והמבילו ל"ועבדהו", להכיר ולהבין שכל יעודו בעולמו היא לעבוד את קונו בשלימות הגמור, והקב"ה שהוא האחדות האמיתי, גדול בכל הגדולות ושלם בכל שלימות, נטע בתוכינו כח של "גדלות ושלימות", ותובע מאתנו העבודה של "גדלות ושלימות", להתעמק בגודל מעלת נשמתו, שמכסא כבוד חוצבה, לגור בארץ ערבה, וכל תכליתו עלי אדמות אינה אלא לעבוד את ה' ולעשות רצונו, ולא להסתפק בעבודה של 'מלומדה' חלילה, כבהמה העושה מבלי דעת, והעושה מתוך דעת הרצוי מקיים כל תפקידיו מתוך שמחה של מצוה, פקודי ה' ישרים משמחי לב, וישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בהם.

•  •  •

תקותינו ותפלתינו, שיקויים תפלת רבינו הרמח"ל בסיום פתיחת ספרו מסילת ישרים: "וה' יהיה בכסלינו וישמור רגלינו מלכד, ותתקיים בנו בקשת המשורר האהוב לאלהיו, הורינו ה' דרכך אהלך באמיתך יחד לבבי ליראת שמך (תהלים פו, יא), אמן כן יהי רצון".